דילוג אל הספר
השמיני

הגדרות קריאה

גודל האות
רוחב השורה
השמינישער 3 מתוך 1610 דקות

וראו כל בשר

וְרָאוּ כָל בָּשָׂר

קרני אור זהב נכנסות למים עמוקים מלמעלה עד שאין להבחין בין אור למים.
XXXVסימן 36 מתוך 501

“וראו כל בשר”

הנביא אומר:

“ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדו.”

“ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו.”

ייתכן שאין פסוק מושלם מזה לשמיני.

“ונגלה.”

נגלה.

לא נברא.

לא נוצר מחדש.

נגלה.

“וראו.”

הם יראו.

התפיסה משתנה.

“כל בשר.”

כל בשר.

הגשמי נשאר.

העולם נשאר.

ההתגשמות נשארת.

מה שמשתנה הוא היחס בין התפיסה הגשמית לבין האמת האלוקית.

זה בדיוק היפוכה של מיסטיקה של בריחה.

אין הבשר נעלם כדי שתיראה אלוקות.

הבשר רואה.

משום כך שייך השמיני למשיח.

שיא הגילוי אינו ניצחון הרוח על החומר.

הוא החומר החדל להסתיר את תלותו ברוח.

XXXVIסימן 37 מתוך 501

כשהעין משיגה את האמונה

לאורך הגלות מאמנת היהדות תודעה כפולה מופלאה.

העין רואה דבר אחד.

התורה מלמדת אחר.

העין רואה קביעות.

התורה אומרת שהבריאה מתחדשת.

העין רואה כוח עצמאי.

התורה אומרת השגחה.

העין רואה במוות סוף.

התורה אומרת תחיית המתים.

העין רואה גלות.

התורה מבטיחה גאולה.

היהודי חי בין התפיסה לאמת.

האמונה נושאת את מה שהראייה עדיין אינה יכולה לאשר.

בשמיני מצטמצם הפער.

העין משיגה.

אין זה עושה את האמונה למיותרת.

זה מגלה את מה שהאמונה נשאה בתוך ההעלם.

אפשר לומר:

שבע מאמין כנגד עצמאותו הנראית של העולם.

שמונה רואה מבעד למראה.

שבע נושא את הסוד.

שמונה נעשה שקוף לו.

XXXVIIסימן 38 מתוך 501

השם הכתוב והשם הנקרא

הקבלה והחסידות מתבוננות בהבדל שבין השם האלוקי ככתבו לבין קריאתו.

יש מה שנכתב.

יש מה שנאמר.

יש מציאות נסתרת.

יש מציאות נחיה.

בגלות יש אי-התאמה.

התורה כותבת דבר אחד בתוך מהות המציאות.

התודעה האנושית קוראת דבר אחר.

התורה אומרת אין עוד מלבדו.

החוויה האנושית אומרת "אני כאן מעצמי".

התורה אומרת שהכול מקוים על ידי הקב"ה.

התרבות האנושית מדברת כאילו המציאות מסבירה את עצמה.

השינוי המשיחי הוא פיוס.

העולם הנקרא מתחיל להתאים לעולם הכתוב.

מה שנסתר בטקסט הבריאה נעשה נשמע בקולה.

זו דרך נוספת לשמוע את כינור שמונת הנימין.

הנימה השמינית מאפשרת לעולם לקרוא את מה שהיה כתוב תמיד.

XXXVIIIסימן 39 מתוך 501

השמיני הוא העולם הנעשה קורא תורה

העולם מלא אותות אלוקיים.

אך אות אינו מועיל למי שאינו יודע לקוראו.

לפיכך אפשר להבין את הבריאה כטקסט הממתין לדעת.

המדע לומד תחביר.

הוא מגלה דפוסים, חוקיות, יחסים, כוחות.

הפילוסופיה שואלת איזו מציאות עשויה לעמוד ביסודם.

התורה מלמדת תכלית.

אין השמיני צריך לירוא מן הידיעה.

הוא מבקש שהידיעה תגיע אל ענוותה העמוקה ביותר.

לדעת את הבריאה בשלמות בלא לדעת שהיא נבראת עודנו בערות עמוקה.

לפיכך ימות המשיח הם בשלות הידיעה האנושית.

לא פחות שכל.

יותר.

שכל שנטהר מן ההזיה שהמדידה ממצה את המציאות.

טכנולוגיה שנטהרה מן ההזיה שהיכולת קובעת תכלית.

ידיעה שנטהרה מן ההזיה שהיודע ברא את עצמו.

ואז:

“ומלאה הארץ דעה את ה׳.”

הארץ יודעת.

XXXIXסימן 40 מתוך 501

הטכנולוגיה והשמיני

העולם המודרני השיג דבר משונה מבחינה היסטורית.

ידע אנושי יכול לנוע כמעט מיד על פני כל הגלובוס.

תורה שנאמרה בחדר אחד יכולה להגיע למיליונים.

כתבי יד שהיו נגישים פעם למעמד למדני זעיר יכולים להופיע על מסכים בבתים.

התורה עצמה יכולה לנוע החוצה בהיקף חסר תקדים.

אין מצב טכנולוגי זה מוכיח שהגאולה הגיעה.

אך הוא יוצר כלים שלא נתפסו בדורות קודמים.

הדור השביעי השתמש בדיוק בכלים המתרחבים הללו כדי להוציא את המעיינות חוצה.

שידור.

דפוס.

לוויין.

טלפון.

אינטרנט.

תרגום.

ארכיונים דיגיטליים.

השאלה לשמיני נעשית שונה.

מה קורה כשהטכנולוגיה חדלה לתפקד כהעברה בלבד?

האם היא יכולה להיעשות הבנה?

הקשר?

יחס?

האם זרמי מידע עצומים יכולים להוליד דעת ולא התפוררות?

האם יכולה המכונה הנושאת מילים ללמוד לשרת את האדם המקבל אותן?

המסגרת המצורפת מעלה בדיוק את ההבחנה הזאת, ושואלת אם טכנולוגיה מתוקנת יכולה לעבור מהעברה טהורה אל הקשר ואל עיכול עבור המקבל.

שאלה זו שייכת באופן טבעי לשמיני.

שבע משכלל את הצינור.

שמונה שואל אם מה שמגיע יכול להיעשות חכמה חיה.

XLסימן 41 מתוך 501

תורת השמיני

כיצד הייתה נשמעת תורה ברגיסטר שמיני?

לא תורה חדשה המחליפה את סיני.

לעולם לא.

התורה נצחית.

אלא שממדים הנוכחים כבר נחשפים ביחס חדש.

נגלה ונסתר מדברים בגלוי יותר.

ההלכה והקבלה מאירות זו את זו.

החסידות נעשית פחות מבודדת כנושא מיוחד ויותר גלויה כנשמה העוברת בכל תחומי התורה.

פסוקים שנדונו קודם בתחומים נפרדים מתחילים לגלות הדהודים מבניים.

המספר שמונה שבברית, במשכן, בשמיני עצרת, בחנוכה, במשיח ובכינור העתיד מתחיל להרכיב מערכת אחת.

לא משום שכל מופע מורה בדיוק על אותו דבר.

סמלי התורה עשירים ממשוואות.

אלא משום שכל אחד מבטא תנועה שמעבר למידה שנשלמה אל אינטגרציה גבוהה יותר.

לפיכך תורת השמיני מבחינה בקשרים.

אך היא מוכרחה להישאר ממושמעת.

חידוש בלא ביטול נעשה דמיון.

חידוש אמיתי משתחווה לפני המקור.

אין הוא אומר: "עברתי את התורה."

הוא אומר: "ראו מה התורה אומרת."

XLIסימן 42 מתוך 501

תודעת משיח בלא הונאה עצמית

הביטוי "תודעת משיח" עלול להיעשות מסוכן אם נכרת מן התורה.

הוא עלול להיהפך לניפוח נפשי.

אדם מדמה שמשום שהוא חש משמעות קוסמית, כל אינטואיציה שלו נושאת סמכות נבואית.

אין זו גאולה.

זהו האני הלובש בגדים מיסטיים.

הצורה התורנית שונה.

תודעת משיח פירושה שההווה מתפרש מנקודת מבט יעדו האלוקי.

פירושה שהגלות אמיתית אך אינה סופית.

פירושה שהסבל מוכרח להיענות ולא להיות מרומם באורח רומנטי.

פירושה שהמצוות חשובות יותר, לא פחות.

פירושה שהגוף חשוב.

השכן חשוב.

משק הבית חשוב.

הכסף מוכרח להיעשות כשר.

הדיבור מוכרח להיעשות נקי.

הכוח מוכרח להיעשות אחריות.

הלימוד מוכרח להיעשות עבודה.

היחסים מוכרחים להיעשות ברית.

הטענה הגבוהה ביותר מוכרחה להוליד את האחריות הנמוכה ביותר.

ואם לא כן, לא נכנס שמונה אל שבע.

XLIIסימן 43 מתוך 501

השמיני נבחן ליד השולחן

הקוסמולוגיה קלה כל עוד היא נשארת קוסמית.

המבחן בא בארוחת הערב.

האם יכול בית לשאת שכינה?

האם יכול הדיבור להיעשות עדין בלא להיעשות חלש?

האם יכולה סמכות לפעול בלא השפלה?

האם יכולה הקשבה להיעשות עבודה פעילה?

האם יכול העושר להיעשות צדקה?

האם יכול המזון להיעשות ברכה?

האם יכולה הקרבה להיעשות ברית?

האם יכולה מחלוקת לשמר את צלם אלוקים שבזולת?

האם יכולה השבת להיכנס לחדר כיותר מציות טקסי?

האם יכולים ילדים לחוות תורה כאמת חיה ולא כתביעה מורשת בלבד?

האם יכולה הקדושה להישאר נוכחת אחרי שדעכה ההארה המרוממת?

כאן מוכרח השמיני לנחות.

אם משיח נשאר בהשערה שמימית בלבד, לא נשלם שבע.

דירה פירושה דירה.

כיסא.

שולחן.

מזוזה.

לחם.

יין.

מילים.

שתיקה.

נוכחות.

אין האינסוף בז לחדר.

הוא חפץ בו.

XLIIIסימן 44 מתוך 501

דירה בתחתונים

החסידות נותנת לנו אולי את האמירה הנועזת ביותר על הבריאה:

“נתאוה הקב״ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.”

נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

לא כיסא למעלה בלבד.

דירה למטה.

ההבדל בין כיסא לדירה חשוב.

על כיסא מופיעה המלוכה באורח רשמי.

בבית הנוכחות אינה שמורה.

דירה היא המקום שבו יכול השוכן בה להיות עצמו, כביכול, בלא ממוצע.

משום כך חפץ העצמות בתחתון.

לא משום שיש לתחתון דבר שחסר לעולמות העליונים במקרה.

אלא משום שהמקום הנמוך ביותר יכול לגלות שאין מקום מחוצה לו.

השמיני הוא בשלותה של דירה בתחתונים.

שבע בונה את הדירה.

שמונה מגלה את הדייר.

XLIVסימן 45 מתוך 501

מדוע הנמוך ביותר הוא הגבוה ביותר בכוונה

“סוף מעשה במחשבה תחילה.”

סוף מעשה במחשבה תחילה.

משפט זה פותח את כל ההיפוך.

מלכות באה אחרונה.

לפיכך עשויה המלכות לשאת את הכוונה הראשונה.

הארץ באה אחרונה בירידה.

לפיכך עשויה הארץ להיות תכלית הירידה.

העולם הגשמי נראה אלוקי פחות מכול.

לפיכך גילוי האלוקות כאן מחולל את מה שאין גילוי בעולמות עליונים יכול לחולל.

משיח בא בסוף ההיסטוריה.

לפיכך יכול משיח לגלות את המחשבה שקדמה להיסטוריה.

השמיני בא אחרי שבע.

לפיכך עשוי השמיני להיות הסיבה שבגללה היה שבע.

אין זה פרדוקס לשם קישוט.

זה היגיון התכלית.

האדריכל חושב על המגורים לפני הבנייה.

הבית מאוכלס אחרי הבנייה.

המאורע האחרון מגלה את הכוונה הראשונה.

XLVסימן 46 מתוך 501

השמיני ודוד

משיח מבית דוד.

דוד עצמו קשור עמוקות במלכות.

מלוכה.

שירה.

הלבנה.

קבלה.

דוד אומר:

“ולבי חלל בקרבי.”

יש כאן מין ריקנות.

אין למלכות דבר משלה.

ואף על פי כן נעשה דוד שורש למלכות נצחית.

שוב אותו דפוס.

מי שמקבל הכול נעשה זה שדרכו מתקיימת המלכות.

אין דוד המלך הראשון בהיסטוריה האנושית.

אך מלכות בית דוד נושאת נצחיות של ברית.

לפיכך משיח בן דוד מחבר את המלכות ואת השמונה באורח טבעי.

הספירה התחתונה נעשית כלי למלכות מתקיימת.

המקבל נעשה המקום שבו התכלית האינסופית נעשית מדינית, היסטורית ומגולמת.

אין זה מקרי.

אין משיח עולה מספירה מופשטת בלבד.

הוא מלך.

מלכות.

האחרון.

הכלי.

הנקודה שממנה עולה העתיד.

XLVIסימן 47 מתוך 501

שמונה כקביעותה של מלכות בית דוד

מלכות העולה ונופלת שייכת לשבע ההיסטורי.

מלכות שבריתה העמוקה מגיעה לנצח נושאת את חתימת השמונה.

אין פירוש הדבר שכל ביטוי זמני של מלכות בית דוד היה קבוע.

ברור שלא היה.

השושלת סבלה גלות.

הכיסא נעלם מן ההיסטוריה הרגילה.

אך ההבטחה נשארה.

נסתרת.

שוב העלם.

שוב הזרע.

שוב הסוף ראשון במחשבה.

משיח מגלה את מה שנישא תחת ההעלם.

לא נוצרה האיכות הנצחית בהגיעו.

היא הייתה נוכחת מכוח ברית בשעה שהמלכות נראתה נעדרת.

כך פועל שמונה.

ההמשכיות העמוקה ביותר עשויה להסתתר במהלך ההפסקה הארוכה ביותר.

XLVIIסימן 48 מתוך 501

השמיני ובית המקדש

המשכן מגלה את היום השמיני.

בית המקדש האחרון מגלה את אותה ארכיטקטורה בקנה מידה של היסטוריה.

אין מקדש בניין דתי בלבד.

הוא מכריז שמרחב גשמי יכול להיעשות דירה לשכינה.

אבן.

מתכת.

עץ.

מידה.

ארכיטקטורה.

קרבנות.

שירה.

עבודת אדם.

הכול נעשה כלים.

לפיכך עומד המקדש העתיד סמוך ללב השמיני.

אילו הייתה הגאולה פירושה עזיבת החומר, היה המקדש מרכז משונה.

אך אם הגאולה פירושה שהאינסוף שוכן בסופי מבלי להחריב את הסופיות, הרי המקדש כמעט סמל מושלם.

הארכיטקטורה מקבלת נוכחות.

שבע מקבל את שמונה.

XLVIIIסימן 49 מתוך 501

השמיני ותחיית המתים

“אז ישיר משה.”

לשון העתיד שבתוך השירה העתיקה משכה את תשומת לב חז"ל כרמז לתחיית המתים.

זה מעמיק שוב את הממד הגופני.

אין תחיית המתים ניצחונה הסופי של הנשמה על ההתגשמות.

זו השבת החיים המגולמים בדרגה מוחלפת.

הגוף חוזר.

השותפות בין גוף לנשמה מגיעה למצב חדש.

זה היגיון של שמונה.

אין הכלי מושלך משנתגלה שורשו הנסתר.

הכלי עצמו מתעלה.

אילו הייתה תכלית הבריאה רוחנית בלבד, הייתה התחייה מיותרת.

אך התורה עומדת על עתיד שבו הקיום המגולם משתתף בגילוי האחרון.

לא היה הגוף טעות זמנית.

הוא המתין לשמונה.