שישה תרשימים. בכל אחד מהם חושב הספר בצורה ולא במשפט.

זה מאפשר לנו לחדד את היחס עם אדמו"ר הזקן.

אם סוף מעשה במחשבה תחילה, הרי הגילוי המשיחי הסופי מוכרח להיות גנוז באיזה אופן בגילוי החב"די המקורי.

לא משום שאדמו"ר הזקן תיאר בהכרח כל צורה היסטורית שדרכה יופיע.

אלא משום שהאוריינטציה המהותית כבר נוכחת.

אחדות אלוקית.

דירה בתחתונים.

המקבל מקבל.

אך קבלה אמיתית משנה את מה שניתן.

אור חוזר עולה.

האור שב מלמטה.

בקבלה יש לחזרה זו יכולת מופלאה. הנמוך ביותר עשוי להוליד אור חוזר המגיע אל הגבוה ביותר.

כאן הפרדוקס של המלכות.

המוזיקה נותנת לנו לשון המתאימה במיוחד לשמונה.

שבעת הצלילים מהווים סולם מסודר.

השמיני חוזר אל הראשון.

ואף על פי כן, אין השומע אוקטבה חושב שהצליל השמיני הוא חזרה חסרת תועלת.

זהו אותו שם בגובה אחר.

דו חוזר כדו.

יש מילה זעירה שבתוכה תורת עולם שלמה.

אז.

אלף.

זיין.

אחד ושבע.

שמונה.

כתר יושב מעל הראש.

ואף על פי כן אין לכתר משמעות בלא הראש הנושא אותו.

הראש מכוון את הגוף.

ואף על פי כן מקבל הראש המוכתר הקשר גדול מבינתו הפנימית שלו.

זהו דימוי עמוק לשבע ולשמונה.

שבע הוא הסדר המפורט.

עתה אפשר לנסח את הביטוי במלואו.

משיח כדור השמיני מאדמו"ר הזקן פירושו:

הדור הראשון מכניס צורה של תודעה אלוקית שנועדה לחדור אל כוחות הנפש.

הדורות שאחריו מרחיבים, מעמיקים, מגלמים, משמרים ומפיצים אותה.

השביעי מגדיר את שליחותו במפורש כהבאת עיקר השכינה אל העולם התחתון והשלמת העבודה ההיסטורית הדרושה לגאולה.

האיכות השמינית היא הגילוי המשיחי שבו העולם התחתון עצמו מתחיל לגלות את האחדות שנשתלה בו.